"צעקה 6": עושה כבוד למורשת של ווס קרייבן

הסרט השישי בסדרת הסרטים המצליחה מציג גוסטפייס אלים וברוטלי יותר משאר הסרטים וממשיך לבסס את המעמד של "צעקה" כאחד מזיכיונות האימה הטובים אי פעם. עם תועפות הומור עצמי, דם וצרחות - המורשת של ווס קרייבן חיה ובועטת.

---

המורשת חזקה יותר מכל סרט. זו התמה המרכזית שעומדת בבסיס של "צעקה 6", הסרט החדש בסדרת הסרטים שלא רוצה למות. הפעם הרוצח במסכת גוסטפייס המפורסמת אורז את המזוודות, ומגיע להטיל אימה בניו יורק. חוץ מגוסטפייס, לסרט חוזר הקאסט ששרד בסרט הקודם ובראשם ג'נה אורטגה, שכבשה השנה כל חלקה טובה ברשתות החברתיות כשגילמה בהצלחה את ונסדיי אדמס הצינית, המרירה והקרירה. ההצלחה של "ונסדיי" שירתה את יחצני הסרט ללא ספק, ויהיה מעניין לראות איך הדבר יבוא לידי ביטוי בקופות.

אורטגה ובררה. האם ההצלחה של "ונסדיי" תמנף את הסרט?

האחיות סאם (מליסה בררה, "שכונה על הגובה") וטארה (ג'נה אורטגה, "ונסדיי") עוזבות את וודסבורו ופותחות פרק חדש בתפוח הגדול כדי לברוח מהטראומה שחוו לפני שנה. אל האחיות מצטרפים צמד התאומים מינדי וצ'אד, האחיינים של רנדי חובב הקולנוע שמצא את מותו בסרט השני. אל החבורה המלוכדת מתלווים חברים חדשים שהופכים לחשודים המיידיים עם הרצח הראשון, כמו בכל סרט בפרנצ'ייז. גם קורטני קוקס ("חברים") חוזרת לגלם את הכתבת הפרובוקטיבית גייל וות'רס , נוסף על תפקידה כמפיקת הסרט. טארה מדחיקה את מאורעות העבר ומנסה לחיות חיים נורמליים בקולג', אך סאם לא מצליחה לשחרר את העבר וגם לא את אחותה, עליה היא מגוננת בחירוף נפש. החרדות שלה התגברו מאז האירועים הטראומתיים שפקדו אותן ואת חבריהן וגם החזיונות של אביה, בילי לומיס, לא נותנים לה מנוח. כשגוסטפייס חוזר לקטול אנשים על ימין ועל שמאל, עולמן מתהפך והן חוזרות שוב למעגל האימה: רצח, חוקים וחשודים חדשים, ומונולוג אייקוני של הגוסטפייס התורן בסופו.

בואו נודה באמת: "צעקה 6" לא ממציא את הגלגל. להפך, הוא אפילו מעז להשתמש במוטיבים מהסרטים הקודמים ומרפרר אליהם בלי הפסקה ביודעין ובכוונה. העלילה צפויה ושחוקה, התסריט לא מחדש ולא מפתיע, והמשחק, אפילו של ג'נה אורטגה, לא מצליח להמריא לשיאים דרמטיים או קומיים. פה טמון הקסם בסרטי "צעקה" – הם לא צריכים את זה. הסרטים האלה תמיד היו פאן אחד גדול. ווס קרייבן עליו השלום ביסס את הסרט הראשון בדיוק על זה. הוא לא רצה לעשות אימה רק לשם האימה, הגועל וההפחדה. כל המטרה של "צעקה" מאז ומתמיד הייתה לעשות צחוק מהז'אנר, תוך שבירת המוסכמות והכללים שלו ומודעות לעובדה שהוא סרט, אחרי הכול. עם המאפיינים של הסרט אפשר למנות את הרפרנסים הבלתי נגמרים של קרייבן לסרטים של עצמו, ההומור העצמי והחוקים הדביליים אך הנכונים של הז'אנר. התמה הזו נבנתה בגאוניות על ידי קרייבן, והסרט השישי ממשיך את דרכו וחזונו בגאון.

אומנם "צעקה 6" שואב השראה מסרטים אחרים בסדרה עד כדי חיקוי שלהם, אבל בשונה מהם הוא מספק גוסטפייס אלים, ברוטלי וחסר רחמים. נוסף על כך, הפתיחה של הסרט היא מלאכת מחשבת ומהווה את אחת הפתיחות היותר יצירתיות שנראו בסרטים אחרים בסדרה. מעריצי "צעקה" לדורותיהם יופתעו לטובה מפתיחה זו, נוסף על הפתעות נוספות השזורות לכל אורכו. הסרט הזה הוא שיר הלל לסרטים הקודמים ולפרנצ'ייז כולו. התסריטאים ג'יימס ונדרבילט, גאי בוסיק וקווין ויליאמסון הצליחו לטמון בו איסטר אגז חביבות למעריצים המושבעים, כאלה שרק הם יכולים להבין. סביר להניח שצופה מן המניין יאבד עניין די מהר במהלך הסרט, שלעיתים נותן תחושה הדומה לצפייה בסרט ב־MCU מבחינת שיעורי הבית שיש לעשות לפני שצופים בו. אם תצליחו להתגבר על החור בהשכלה, תיהנו מסרט אימה טוב מאוד, שלמרות עלילתו הצפויה עדיין מצליח להפתיע בברוטליות שלו וברציחות המסוגננות שלו, וכן גם להצחיק לעתים.

גוסטפייס ברוטלי וחסר רחמים

מאז התחיל אי שם ב־1996, זיכיון סרטי "צעקה" נחשב לאחד המוצלחים בז'אנר סרטי האימה וזה שהחזיר לחיים את ז'אנר סרטי הסלאשר. ווס קרייבן וקווין ויליאמסון הוציאו תחת ידי הזהב שלהם סרט שונה בתכלית, וכזה ששינה את חוקי הז'אנר לתמיד. מאז ועד היום יצאו סרטים נוספים בסדרה, שאומנם לא כולם היו אחידים ברמתם, אבל המכנה המשותף שלהם הוא ברור: באנו לעשות שמח. הרוצח מתחת למסכת גוסטפייס האייקונית התחלף בכל סרט, אך כולם היו שלומיאליים וברמה הכי בסיסית – אנושיים (בשונה מהעל טבעיות של פרדי, מייקל, ג'ייסון וצ'אקי). המסתורין סביב זהותו האמיתי של גוסטפייס תמיד היה מרכז העניינים ואלמנט נוסף שמחזיק את הצופים מול הסרט. זה בדיוק מה שקורה בסרט החדש בסדרה ואפילו בכמה רמות מעל לכל השאר.

ציון סופי: 5\5